התפיסה החינוכית של בני המושבים כנגזרת של הסיפור ההיסטורי


הקמת המושב

המושב הראשון, נהלל, הוקם בשנת 1921 בעמק יזרעאל. את חברי הקבוצה הוביל אליעזר יפה שניסח את רעיון המושב ועקרונותיו עוד בתקופת העליה השניה. במושב ניסו החברים לשלב בין רעיונות השיתופיות והשוויון (שהתקבלו מהתנועה הסוציאליסטית) עם רעיונות של חלוציות, עבודה וחקלאות (שאפיינו את התנועה הציונית).
הקמת המושב יצרה שתי צורות חיים שיתופיות שהיו שונות בניהן במידת השיתוף בין האנשים ובמקומו של הפרט בכל אחת מהן. צורות התיישבות אלה, המושב והקיבוץ הובילו במקביל את הקמת המדינה שבדרך, כל אחת עם האפיונים שלה.
 
חברי קבוצת נהלל ניסחו את רעיונותיהם בחמישה עקרונות על פיהם הקימו את המושב:

    1. קרקע לאומית: חבר המושב מקבל בחכירה את משבצת הקרקע אותה הוא מעבד, אך היא אינו בבעלותו: עיקרון זה ביטא את רעיון החלוציות לפיו המושבניקים משרתים את הצורך הלאומי בכיבוש הקרקע, החקלאות ויצור המזון. 
    2. אמצעי יצור שווים: המושב הוקם כחברה המעניקה שוויון הזדמנויות לחבריה. כל חבר קיבל משבצת קרקע בגודל שווה, מספר זהה של בהמות, מכסת גידול זהה וכו'
        יחד עם זאת, היה אחראי כל חבר לתפוקה ולא יכול היה ל"תפוס טרמפ" על עבודתם של אחרים.
    3. עבודה עצמית: הכוונה הייתה שהמושבניק ובני משפחתו יעבדו את הקרקע בעצמם, ללא עבודה שכירה. עקרון זה נובע מהגישה של הציונות שניסתה ליצור את "היהודי החדש", זה שעובד עבודה יצרנית ומחובר לקרקע ולארץ בקשר בלתי אמצעי של בוץ וזיעה. 
    4. שיווק מאורגן: כמסגרת שיתופית מתוך הכרה איגדו המושבניקים את נושאי הרכש והשיווק באופן מאורגן ומשותף.
    5. עזרה הדדית: המושב הוקם באזור ספר, שטח ביצות, מנותק מכל ישוב יהודי אחר, נוצרה למעשה קהילה קטנה, רעיון   העזרה ההדדית מנסה לסייע לקיומה של קהילה קטנה, שמטבעה האנשים קרובים יותר, מכירים יותר ואכפתיים יותר האחד מהשני לעומת העיר.
 
המושבים בהקמת המדינה
 עד שנת 1948 הוקמו מספר מושבים שיתופיים ומושבי עובדים דוגמת נהלל וכפר חיטים. אחרי מלחמת העצמאות נוצר צורך גדול להשתלט על שטחים, הייתה עליה גדולה לארץ ונוצר מחסור במזון. תנועת המושבים התגייסה למשימות אלה. 
חברי מושבים אלה לא בחרו את צורת החיים בה חיו. הם לא ערכו בדיקה ערכית למערכת הערכים והעקרונות לפיה נוהל המושב שלהם, ולרבים מהם רעיונות הסוציאליזם כמו גם חווית עבודת האדמה, הריחוק והמחסור היו קשות וזרות.
דוד בן גוריון, ראש הממשלה של מדינת ישראל הצעירה, זיהה את האתגר הלאומי הגדול והבין היטב, שהמדינה הצעירה לא תוכל להמשיך להתקיים ללא מזון מספיק ומצד שני לא תהיה מדינה ללא ישיבה בכל אזורי הספר של אותם ימים: הנגב, הגליל פרוזדור ירושלים.
בשנת 1953 קרא דוד בן גוריון לחברי הדור השני של המושבים הוותיקים לעזוב את בתיהם המובטחים והנעימים, לעזוב את המשקים המבוססים ולהתיישב במושבים החדשים,  שכונו מושבי העולים.
עשרות בני מושבים הרימו את הכפפה ונענו לקריאתו של דוד בן גוריון. בין המתיישבים במושבים החדשים עם העולים היו בנים מנהלל, מכפר יהושע וכפר יחזקאל, מכפר ויתקין ואחרים. מפעל זה שהתבטאו בו כל עקרונות המושב: עשייה עצמית חלוציות, עזרה הדדית, עשייה ציונית ושיתוף ניתן השם "התנועה ללא שם" כי הייתה זו תנועה ספונטנית, לא מאורגנת במסגרות רשמיות של חברי מושבים וקיבוצים למען חברי מושבים אחרים.
 
ועדת הנוער בתנועת המושבים
בתפיסה המקורית של תנועת המושבים כתנועה מיישבת, טופלו על ידה כל תחומי החיים במושב.
במסגרת זה נדרשה התייחסות לנוער במושב ולכן בצד הוועדות השונות הוקמה וועדת הנוער.
וועדת הנוער עסקה ביצירת פעילות חברתית לנוער במושבים באזורים המרוחקים בו חיו נערים ונערות אלה: מסורת של טיולי חגים, טיולי שבת, טיולי אופניים באזורים מיוחדים של הארץ היו גולת הכותרת של פעילות זו. בנוסף התפתחו מסגרות שונות של הדרכה חברתית במושבים, כולל מערך של סמינרים מרוכזים בקיץ ומפגשים סדירים.
בסןף שנות החמישים הצטרפו המושבים לתנועת הנוער העובד והלומד (הנוע"ל) כחטיבה עצמאית. נשמרו מערך הסמינרים וההכשרות, נשמרה תוכנית ההדרכה ושיטות העבודה האופייניות ונוספו סמלים כמו החולצה הכחולה  (והיא עולה..).
החיבור בין תנועת המושבים לנוע"ל מבוסס על זהות ערכית של שני הארגונים היונקים מערכי תנועת העבודה.המטרות בחינוך בני המושבים זהות למטרות החינוכיות של הנוע"ל, למעט זה לכל ארגון יש את הדגשים שלו.
 
המושב בהווה ובעתיד
מאז מלחמת ששת הימים עבר על המושב משבר ערכי וארגוני עמוק וניתן להצביע על מספר נקודות:
    1. כיבוש השטחים פתח את המשקים לעבודה שכירה והצטמצמה מאוד העבודה העצמית. המושבניקים הפכו להיות יותר ויותר מנהלים ופחות עובדים.
    2. ירידת ערכו של היצור החקלאי היקשה על חברי המושבים להתפרנס והם הצטרכו למצוא פרנסה חלופית.
    3. סדר העדיפויות הערכי בחברה השתנה וירדה חשיבותם של רעיונות השיתופיות והשויון, ולחילופין מקומו של הפרט בחברה התחזק.

צורת ההתיישבות המקורית של המושב התפרקה הן מבחינה ערכית  והן מבחינה ארגונית.
שנות השמונים של המאה העשרים היו בסימן משבר עמוק וכללו יצירת מסגרות ארגוניות חדשות ונסיונות להגדיר את צורת החיים במושב. ניתן לומר, שעם היציאה מהמשבר, שנקרא אז "משבר המושבים" יצא המושב כשהוא אינו יותר צורת חיים אידיאולוגית אלא צורת חיים נוחה, המאפשרת לפרט התפתחות אישית תוך חיים בקהילה קטנה מתוקף בידודה הפיזי (כל מושב הוא יחידה נפרדת).
מגמה זו קיבלה חיזוק בשנות התשעים של המאה העשרים עם פיתוח תוכניות ההרחבה של המושבים ("המשבצות הצהובות")  והכפלה (לפחות) של מספר התושבים בכל מושב.
 
תנועת בני המושבים – תנועת הנוער של ההתיישבות
המושבים בישראל השתמשו לאורך השנים באופן פעיל במוסדות המועצה האזורית.
בתחום החינוך הבלתי פורמלי (החב"פ) היתה המועצה האזורית מעורבת בפעילות במושבים כגוף ביצועי (הסעות, תשלום למדריכים, אחריות על מבנים) וכגוף תוכני (יצירת מסגרת פעילות אזוריות, ביצוע תוכניות משרד החינוך וכו').
וועדת הנוער של תנועת המושבים ריכזה והובילה את פעילות הנוער במושבים דרך המועצות האזוריות, כך נוצרה זיקה חזקה מאוד, ואף זהות בין רכז הנוער האזורי לבין פעילותה של תנועת בני המושבים.
עם התפרקות המסגרות המסורתיות בהתיישבות הפכה תנועת בני המושבים לתנועת הנוער המובילה בהתיישבות והיא עובדת במעל 300 מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים שונים.
 
המטרות החינוכיות של תנועת בני המושבים
     1.חינוך בני הנוער לחיים דמוקרטיים וציונים, לשיוויון ושיתופויות, לאחריות ולהתנדבות  ומעורבות בחיי הקהילה והחברה ולאהבת האדם והאדמה.
    2. טיפוח קבוצות נוער פעילות ועידודן לקחת חלק בפעילות התנועתית.
    3. פיתוח מנהיגות צעירה במסגרת צוותי ההדרכה ומוסדות חניכים (מו"ח).
    4. עידוד בני הנוער למעורבות ולקיחת חלק בתכני התנועה.
    5. מתן אפשרות לנוער לפעול וליצור מסגרות תרבותיות וחברתיות הייחודיות לו.
    6. איתור מסלולי הגשמה אליהם יכוונו בוגרי החטיבה.
    7. הידוק וטיפוח הקשר עם פעילים בוגרים ועידוד חינוך נוער ביישובים.
    8. פיתוח תכנית הדרכה, הכשרה והשתלמויות לכל המדריכים בתנועה.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים